מהפכה חיצונית מובילה אצלי למהפכה פנימית
יום שישי לקראת שבע בערב במאהל שלנו בקרית טבעון.
מסביב הרבה התרחשות, אנשים חברים חדשים מביאים אוכל שקיבלנו בתרומה, אנשים יפים בלבן מסדרים לקראת, קבלת שבת שאנו עורכים במאהל שלנו, עוד אין הרבה אורחים.
ובפנים אצלי קולות פסימיים, לא יגיעו אנשים... מה אני עושה למשפחה שלי ?.....
המאבק הזה הוא.....
ושעה אחרי אנו ישבים קבוצה גדולה של אנשים שעד לפני שבוע לא הכרתי, ויש קידוש ויש שירה ויש שמחה מהלב, ואצלי הפליאה הזו שמזכירה לי שהכל אפשרי, ושניתן לסמוך אחד על השני, מין התרגשות כזו התפעלות ממה שקורה, התרומה של האנשים, הלב הפתוח ההזדהות, והפשטות.
ואני מאמין, מאמין שלא איבדנו תיקווה ושהכול אפשרי.
ומתוך כל זה מזהה את הפצע העמוק שבי, את האחד שלא מאמין שהדברים יכולים להיות יותר טובים.
את האחד שמפקפק, הספקן. את זה שמזמן איבד תקווה שהדברים יכולים להיות שונים.
ואז מוצא את השפיות להאמין להאמין בי, להאמין באנשים שאיתי להאמין שהכל אפשרי....
תודה על ערב נהדר.
איאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה